רץ ברחבי הרשת: הנה הטיפול הכי מדובר בנשירת שיער לשנת 2024.
HRGrowth – מוצר ייחודי המסייע בחיזוק שורש השיערה ובמניעה של נשירת שיער. לחצו כאן כדי לקבל הנחה על ההזמנה הראשונה!
הפעם נדבר על נושא מטריד במיוחד: נשירה אחרי ניתוח.
אם עברתם ניתוח במהלך החודשים האחרונים, אתם עלולים להבחין בנשירה חזקה מהרגיל.
בעוד שסוגי התקרחות אחרים יכולים להיגרם כתוצאה מבעיה בריאותית, נשירה אחרי ניתוח נקראת: "נשירה מפושטת" (המונח הרפואי לתופעה הוא: "טלוגן אפלוביום").
נשירת השיער לא חייבת להיות קשורה ישירות לניתוח עצמו, אלא ללחץ ולמצוקה שהגוף חווה כתוצאה מההליך הפולשני, ותגובת הגוף למצב החירום מתבטאת היטב על הקרקפת שלכם.
הכמויות הגדולות של השיער שמתחילות להתאסף על המסרק שלכם או סותמות את פתח הניקוז במקלחת, נוחתות עלינו כרעם ביום בהיר ומכניסות אותנו להלם.
אבל לא צריך לאבד את העשתונות ולחשוב שזה סוף העולם: מדובר בתופעת לוואי יחסית נפוצה שרופאים רבים לא טורחים להזהיר את המטופלים שלהם מפניה.
לפי האגודה האמריקאית לנשירה, נשירה מפושטת היא סוג נשירת השיער השניה בשכיחותה. נכון לעכשיו, הנושא הזה עדיין לא נחקר מספיק לעומק, ולכן הערפל והמסתורין שמסביבו עוד לא התפזר לגמרי.
במאמר הזה אנחנו נתרכז במה שכן ידוע לנו על המנגנון שמאחורי התופעה הזאת, ובצעדים שאנחנו יכולים לנקוט כדי לצמצם את הפגיעה בצמיחת השיער.
קצת רקע על טלוגן אפלוביום
הסוג הזה של נשירה, מתאפיין בנשירה שלא נגרמה כתוצאה מהצטלקות או תהליכים דלקתיים בקרקפת ובזקיקי השיער.
נשירת השיער הזאת הופכת להיות גלויה לעין בערך חודשיים לאחר הניתוח שעברתם, וקל להבחין בה בזמן הסירוק או חפיפת השיער. יכול להיות שגם תרגישו בנשירה קלה של השיער שיהפוך לדק ודליל יותר, אבל ברוב במקרים, הקרקפת והשיער שנותר על ראשכם ייראו בריאים לגמרי.
בדרך כלל, הבעיה הזאת מתבטאת באובדן שערות מרוכז ועוצמתי שנמשך במשך זמן קצר בלבד, אבל קיימות גם צורות כרוניות של התופעה שבהן היא לא חולפת גם לאחר יותר משישה חודשים.
סימן היכר בולט של טלוגן אפלוביום שיאפשר לכם לזהות אם אתם באמת סובלים מהבעיה הזאת, הוא משהו שנראה כמו מעין פקעת לבנה זעירה בקצה של השערות הנושרות.
השתלשלות האירועים שגורמת לפגיעה במחזור צמיחת השיער
כדי להבין לעומק את תגובת השרשרת שכתוצאה ממנה מתחילה נשירה אחרי ניתוח או אירוע טראומטי, חשוב להכיר קודם כל את מחזור הצמיחה הטבעי והתקין של השיער.
בשונה מרוב היונקים האחרים, זקיקי השיער של בני האדם הם בעלי כמה מאפיינים ייחודיים ויוצאי דופן. לכל זקיק שערה יש קצב התפתחות וגדילה אישי משלו ולכן מחזורי הצמיחה של כל השערות אינם מסונכרנים אחד עם השני. כל השערות שבגופנו לא צומחות ונושרות בקצב אחיד, ומחזור חיי השיער שלנו אינו תלוי בגורמים חיצוניים וסביבתיים שבדרך כלל משפיעים על בעלי חיים, כמו למשל אור וטמפרטורה.
כל זקיקי השיער הבוגרים והמפותחים עוברים ארבעה שלבים עיקריים במהלך חייהם: אנגן, קטגן, טלוגן, ואקסוגן.
בשלב האנגן מתרחשת הצמיחה הפעילה של השערה. בשלב הזה, תאי הזקיק מתחלקים ומתרבים במהירות כדי לבנות ולחדש את מנגנון ההזנה בבסיס הזקיק שממנו מתפתחות השערות. השיער שלנו צומח בערך סנטימטר אחד מדי חודש, או בערך 15 ס"מ בשנה. השלב הזה נמשך בדרך כלל בין שנתיים לשש שנים.
שלב הקטגן הוא שלב המעבר, שבו נפסק ייצור התאים המואץ ותהליך הפיגמנטציה שמעניק לשערה את הצבעה שלה, והיא מתחילה לפלס את דרכה כלפי מעלה לאורך תעלת הזקיק עד שהיא מגיעה אל מעל פני עור הקרקפת. משך התקופה הזאת נע בין כמה ימים בודדים לשבועיים.
בשלב הטלוגן מתחילה תקופת המנוחה של השערה. בשלב הזה, לא מתרחשת צמיחה פעילה בשערה, ומתקיימת פעילות מינימלית בתאי הזקיק. השערה עדיין נשארת מחוברת לזקיק השיער. באותו הזמן, שערה חדשה בשלב האנגן מתחילה להתפתח באיטיות עמוק מתחת לשיערה שנמצאת בשלב המנוחה: היא גודלת ומתארכת עד שהיא דוחקת החוצה את השערה הרדומה שנמצאת בשלב הטלוגן, בתהליך שנמשך בין שלושה לשישה חודשים.
בשלב האקסוגן הסופי והאחרון, השערה מתנתקת לגמרי מהקרקפת ונושרת ממנה. היא מפנה את דרכה לשערה החדשה שאמורה להחליף אותה.
קצב הנשירה הרגיל של השיער עומד על 50 – 100 שערות שנופלות מראשנו מדי יום. כמובן שזה כלום לעומת המספר העצום של 100 עד 150 אלף שערות שצומחות על קרקפת ממוצעת.
אצל רוב האנשים, 70 עד 85 אחוז מזקיקי השיער בקרקפת נמצאים בשלב הצמיחה הפעילה (אנגן) בכל רגע נתון. באותו הזמן, 5 עד 15 אחוז מהם נכנסו לשלב המנוחה (טלוגן) ונמצאים לקראת סוף חייהם.
בעוד שהשערות החדשות שצומחות יכולות לסייע לדחוף את השערות הרדומות שסיימו את צמיחתן אל מחוץ לזקיק, כמה מחקרים מצאו ראיות המצביעות על כך שנשירה בשלב הטלוגן אינה מושפעת מהתפתחות שערות חדשות בשלב האנגן שעומדות לתפוס את מקומן.
טלוגן אפלוביום וניתוחים
כשמתקרב הרגע של ביצוע הניתוח או כל אירוע מלחיץ אחר, זה יכול לגרום לנו להרגיש חרדה, פחד ולחץ נפשי, מה שיכול לגרום למגוון שינויים פיזיולוגיים, הורמונליים, ורגשיים.
הגוף שלנו נכנס לכוננות מלאה ומבצע את כל הפעולות הנדרשות כדי להכין את עצמו בצורה הטובה ביותר לאירוע הטראומתי הקרב ובא. המטרה העיקרית שלו היא לעבור בשלום את האירוע החריג הזה, והוא משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי להצליח במשימה הזאת: הוא מפנה את כל תשומת הלב והמשאבים שלו לתמיכה בתפקודם של איברים חיוניים הדרושים להישרדותו, כמו הלב, הריאות, הכבד, והשרירים.
הקרקפת אינה נכנסת לרשימת האח"מים הזאת והיא יורדת לתחתית סולם העדיפויות של הגוף. בעיני הגוף, צמיחה תקינה ובריאה של השיער נחשבת לתפקוד שולי, זניח ולא הכרחי שניתן בקלות להקריב אותו כדי להתמודד עם איום רציני יותר. לכן, הגוף מפסיק לתמוך במנגנון הצמיחה של השיער ומצמצם אותו עד למינימום האפשרי. קצב ההתחלקות וההתרבות של תאי זקיקי השיער הוא בין המהירים ביותר בגוף, ולכן כשמורידים להם את השאלטר ומנטרלים את פעילותם, זה בהחלט מורגש היטב על הקרקפת.
התוצאה של משטר הצנע החדש בגוף תהיה כמות גדולה של שערות בשלב הצמיחה הפעילה (האנגן) שיכנסו לפני הזמן לשלב המנוחה וחוסר הפעילות (טלוגן). אם לדבר במספרים, הצמיחה של עד ל-70% מהשערות בשלב האנגן יכולה להיקטע, מה שיוביל לאחוז גבוה במיוחד של שערות רדומות בשלב הטלוגן מסך השערות הכולל על הקרקפת שלכם.
אם זה לא מספיק, אז השיער שכבר היה בשלב הטלוגן הופך לשברירי וחלש במיוחד, מה שאומר שהוא יוכל להתנתק בקלות מהזקיק וכל גירוי או תזוזה קלה יכולה לגזור את גורלו ולהעיף אותו מראשכם.
כמו שכבר אמרנו, שלב הטלוגן נמשך בין שלושה לשישה חודשים לפני המעבר לשלב האקסוגן. לכן, נשירת השיער העיקרית יכולה להתרחש גם כמה חודשים לאחר הניתוח שעברתם.
המנגנון המדויק שגורם לאובדן של שיער מהסוג הזה עדיין אינו ברור ומובן לגמרי, אבל יש כמה הסברים הגיוניים שעלו בכמה מחקרים מדעיים שבדקו את העניין.
טלוגן אפלוביום ומערכת העצבים
הועלתה השערה שהפעילות של המערכת העצבית, כמו גם השפעתם של מוליכים עצביים הנקראים נוירופפטידים, יכולה להיות קשורה לשינוי בפתאומי בצמיחת השיער התקינה.
נוירופפטידים הם חלקיקים הפועלים במערכת העצבים ומשמשים בתור שליחים המעבירים מידע ומסרים למוח, שמעבד את הנתונים ומחליט כיצד להגיב. הם גם אלה שמדווחים למוח על כל אירוע מלחיץ וחריג.
בתקופה שלפני ואחרי הניתוח, העצבים שקולטים מידע מהסביבה שולחים אותות מצוקה שמאיצים שחרור של נוירופפטיד שנקרא: "חומר P".
באופן כללי, חומר P ממלא תפקיד חשוב בתחושת הכאב, אבל הוא גם זוהה כגורם מרכזי של צמיחת שיער פגומה הקשורה ללחץ נפשי.
מחקר מדעי שבחן את הנושא התבצע על עכברים שחולקו לשתי קבוצות. השיער של העכברים הוכנס באופן מלאכותי ומסונכרן לשלב האנגן. אחרי שבועיים, כשפרוות העכברים נכנסה לשלב האנגן המאוחר, קבוצה אחת נחשפה לצלילים מלחיצים במשך 24 שעות, בזמן שהעכברים בקבוצה השניה לא הוטרדו על ידי החוקרים.
הממצאים הראו שזקיקי השיער ברוב העכברים שסבלו מרמת לחץ גבוהה מהרגיל נכנסו מוקדם מדי לשלב הקטגן, בעוד שאצל רוב העכברים בקבוצת הביקורת שלא נחשפו לשום סטרס, השערות נשארו בשלב הצמיחה המאוחרת:
בנוסף, המדענים גילו שהעכברים הלחוצים רשמו עלייה משמעותית ברמת חומר P בסיבי העצבים בעור. הממצאים האלה מראים שיש קשר בין לחץ חריג לפעילות מוגברת של חומר P.
החוקרים המשיכו לבחון את הקשר בין נוירופפטידים המשוחררים בכמויות גדולות במצבי לחץ, לבין מחזור צמיחת השיער: הם לקחו את העכברים הרגועים שרוב השערות שלהם היו בשלב הצמיחה הפעילה (אנגן) והזריקו להם כמות מבוקרת של חומר P.
התוצאות הראו סטיה משמעותית במחזור צמיחת השיער לעבר שלב הקטגן. אפילו שחיות המעבדה לא נחשפו לצלילים מרתיעים מבחוץ, המדענים חיקו באופן מלאכותי את ההשפעה של אירוע טראומטי.
ברגע שהחוקרים הזריקו לעכברים נוגדן לחומר P שמכיל כימיקלים בעלי השפעה הפוכה (קולטן NK1), כל הנזקים האופייניים של תופעת נשירת השיער המפושטת (טלוגן אפלוביום) שנגרמו מהלחץ (כמו מעבר לא תקין ומהיר מדי לשלב הקטגן או מוות של תאי השיער) הצטמצמו באופן ניכר.
טלוגן אפלוביום וחוסר איזון הורמונלי
סטרס יכול להוביל גם לשינויים הורמונליים שגורמים ישירות להתקרחות או נשירה מוגברת. ברגע שהגוף מרגיש מתח או חרדה, בלוטות שאחראיות על ייצור ההורמונים והפרשתם (כמו בלוטת יותרת הכליה) מופעלות כדי לשחרר כמויות גדולות של ההורמון קורטיזול.
הקורטיזול הוא חלק מהמנגנון של הגוף שנועד להגיב לאירועים פתאומיים ומסוכנים (תגובת הילחם או ברח). הוא מכניס אותנו לתחושת כוננות מוגברת, מחדד את החושים, הופך את הרפלקסים שלנו למהירים יותר, ומשפר את מנוע שריפת ופירוק השומנים והפחמימות בגוף.
כל הדברים האלה היו הכרחיים להישרדותם של אבות אבותינו הקדמונים כשהם נתקלו פנים אל פנים עם טורף רעב והיו חייבים להילחם עם האיום, או לברוח. כמובן, שבעידן המודרני "אורבות" לנו סכנות הרבה פחות דרמטיות ופראיות. אבל, השינויים הקיצוניים שעובר הגוף כשהוא נכנס למצב של לחץ, נשארו בדיוק אותו הדבר, וההורמונים שמשתוללים בגלל הלחץ, משפיעים באותה הצורה על הגוף ועל הקרקפת.
לכמויות הגבוהות של הקורטיזול שמשוחרר במצבי לחץ ומצוקה יש כמה השפעות בעייתיות על הגוף שמזיקות גם לצמיחת השיער. אחד מהחסרונות של הפרשת היתר של הקורטיזול הוא כיווץ כלי הדם שהופכים לצרים יותר.
זרימת דם חופשית ומלאה משחקת תפקיד מכריע בבריאות השיער: היא מספקת לו חמצן ורכיבי הזנה חיוניים ומסלקת ממנו פסולת. כאשר אספקת הדם לקרקפת נפגעת ופוחתת, זה מונע מהזקיקים שנמצאים בשלב האנגן לקבל את כל מה שנדרש להם לצמיחה תקינה, ומעכב את תהליך ההחלמה והריפוי שלהם.
אבל זה רק חלק מהסיפור. תגלית שהתרחשה לאחרונה חשפה מקום נוסף שבו מתרחשת פעילות הורמונלית, ואתם בטח לא תופתעו לשמוע שהוא נמצא דווקא בזקיקי השיער. המשמעות של זה היא שייצור והפרשת הקורטיזול יכולה להתרחש באופן עצמאי בקרקפת, כלומר, המנגנון הזה יכול להתעורר במצבי לחץ ולעורר את נשירת השיער המוגברת.
כמה מחקרים מדעיים מצאו שמידת ההשפעה של הקורטיזול על צמיחת השיער, תלויה בשלב הספציפי של מחזור הצמיחה שהשערות נמצאות בו.
הורמון הדחק (הורמון אדרנוקורטיקוטרופי) מווסת את הפרשת הקורטיזול ומאפשר את הייצור שלו. ההורמון הזה מעודד צמיחה של זקיקי שיער לא פעילים הנמצאים בשלב המנוחה שלהם. אבל, הוא פועל באופן הפוך ומנוגד על זקיקים בשלב הצמיחה הפעילה (אנגן) ומאיץ את הכניסה שלהם לשלב הביניים והמעבר (קטגן).
מחקר דומה מצא שקרוב משפחה אחר של הקורטיזול עם השם הארוך: "גלוקוקורטיקואיד" גורם למוות של תאי רקמות זקיקי השיער, ופוגע במעבר התקין בין שלבי הצמיחה השונים של השערה.
בנוסף, שיער הקרקפת תלוי בהמון הורמונים שונים המשפיעים על תפקודו התקין וצמיחתו הבריאה. אבל, כשבלוטת יותרת הכליה עסוקה בהפקת קורטיזול, זה מגיע על חשבון ההורמונים החיוניים האחרים שהרמות שלהם בגוף צונחות, ומביאות להתפתחות של טלוגן אפלוביום.
הפתרון?
נשירת השיער הפתאומית יכולה לגרום לבהלה ודאגה גדולה, אבל חשוב להפנים שנשירה בשלב הטלוגן (טלוגן אפלוביום) היא לא תופעה קבועה ובדרך כלל היא לא תוביל להתקרחות מלאה של הקרקפת.
כל עוד אתם לא סובלים מלחץ גופני ונפשי כרוני, נשירת השיער כנראה תיעצר בסופו של דבר והשערות שאיבדתם יצמחו מחדש בהדרגה תוך 6 עד 9 חודשים. יש סיכוי טוב שהקרקפת שלכם תחזור למסלול הנכון ומחזור צמיחת השיער הטבעי יחזור לאיזון מלא.
למרות שבמצב הזה צריך לאפשר לזמן לעשות את שלו ולהתאזר בסבלנות, קיימים גם מקרים מורכבים יותר שבו הטלוגן אפלוביום משאיר אחריו נזקים בלתי הפיכים ושיערכם לא יחלים ויתאושש בצורה מלאה.
למרבה המזל, קיימות כמה דרכים לשפר ולהאיץ את תהליך ההחלמה ולהעלות את הסיכויים ששיערכם יחזור לימיו הטובים כמה שיותר מהר.
ויטמינים ומינרלים חיוניים, כמו ויטמין D, ויטמין B12, ריבופלאבין, חומצה פולית, ויטמין A, אבץ, סידן ונחושת, הראו יכולות מבטיחות בהתמודדות עם טלוגן אפלוביום.
נמצא ביסוס מחקרי לכך ששמירה על רמות מאוזנות של ברזל מעודדת את צמיחת השיער. ברזל הוא מינרל חיוני בעל תפקיד חשוב בייצור הדם, והוא גם מסייע לכדוריות הדם האדומות להוביל חמצן לכל חלקי הגוף.
נמצאו ראיות לכך ששימוש משולב בשמפו ובתחליב לשיער המועשרים בויטמינים ואבץ, מקצרים את משך נשירת השיער בזמן טלוגן אפלוביום.
לאחר סקירת הממצאים שעלו ב-40 שנות מחקר, רופאי עור מהמרכז הרפואי בקליבלנד, גילו שמטופלים שקיבלו טיפול למניעת מחסור בברזל, אפילו כשלא סבלו מאנמיה, הגבירו את צמיחת השיער המחודשת שלהם גם במקרים של כרוניים של טלוגן אפלוביום.
מחקר נוסף אישר קשר אפשרי בין טלוגן אפלוביום למחסור בברזל. החוקרים עקבו אחר מצבן של 22 נשים שסבלו מנשירה מפושטת כרונית וקיבלו טיפול שכלל 72 מ"ג של ברזל ו-1.5 גרם של ל-ליזין (חומצת אמינו חשובה האחראית על צורת ונפח השיער) באופן יומיומי למשך חצי שנה.
התוצאות הראו על עלייה משמעותית בריכוז של הפריטין (מאגר הברזל בגוף) שקפץ מרמה של 33 ל-89 ng/mL. אחוז השערות בשלב הטלוגן ירד ברמה ניכרת מ-19.5% ל-11.3%.
עם זאת, חשוב לציין שאם לא אובחן אצלכם מחסור בברזל על ידי גורם מוסמך, נטילת תוספי ברזל יכולים לגרום לעודף של המינרל החשוב הזה, מה שיכול לגרום לבעיות כמו עודף ברזל בגוף.
חשוב להבדיל בין נשירה מפושטת לבין להתקרחות אזורית. מדובר בשני סוגי הנשירות השונות, ששניהם יכולים להופיע אחרי ניתוח. התקרחות אזורית נגרמת מבעיה במערכת החיסונית והיא הרבה יותר חמורה מטלוגן אפלוביום. לא מדובר בנשירת שיער זמנית שסביר להניח שתחלוף מעצמה, אלא בבעיה רצינית יותר שעלולה להשאיר קרחות ואזורים חלקים ונטולי שיער על הקרקפת שלכם.
סיכום ומסקנות
למרות שיש מספר מוגבל ומצומצם של מחקרים על תופעת נשירת השיער המפושטת (טלוגן אפלוביום), הצטברו מספר ראיות מדעיות שמצביעות על כך שמוליכים עצביים והורמונים משחקים חלק גדול בהתפתחות הבעיה.
בגלל שסוג נשירת השיער הזה נגרם כתוצאה מאירוע זמני ונקודתי כמו ניתוח או טראומה, לא מדובר בתופעה קבועה ורוב הסיכויים שהיא תחלוף מעצמה אחרי מספר חודשים. למרות זאת, ישנם לא מעט מקרים של נשירה אחרי ניתוח שהפכה לנשירה כרונית של השיער שנמשכת זמן רב ודורשת התייעצות עם מומחה שימליץ על טיפול הולם.
יש צעדים שבעזרתם תוכלו להפחית את הנזק הנגרם לשיער לאחר ההלם שעבר הגוף כתוצאה מניתוח. מדובר בעיקר על צריכה מוגברת של ויטמינים ומינרלים חיוניים והקפדה על טיפול וטיפוח יעיל ונכון יותר של השיער, שישמור על בריאות הקרקפת.
